Search This Blog

About me (A.K.A-"Yafutoo")

My photo
ISRAEL, Israel
בוגרת "שנקר" במגמה לעיצוב אופנה. מאפרת משנת 97', מתוכן ארבע שנים בחברת "מאק". כיום פרילאנסרית בתחום האופנה והביוטי, ניהלה במשך כשלוש שנים את פורום איפור וציור גוף ב"תפוז" ומשמשת ככתבת עצמאית בפורטל הלייף-סטייל האינטרנטי של "הארץ"-"אונלייף" ובעיתון "גו סטייל". מכורה קשות לבלולה, הבת שלה, ל"הלו-קיטי" ולנעליים-רצוי של "פראדה" ו"מיו-מיו", אקססוריז מטורפים, בגדים מיוחדים וכמעט כל דבר שקשור לאופנה ולסטיילינג.

Wednesday, February 15, 2012

יש לי חבר ששווה זהב-חבר עם זנב...:-)))


חוץ מהבלי העולם הזה שקשורים בעיקר לדברים מטריאליסטיים כמו איפור, נעליים ושאר דברי גירלי-גירלז (שאני כה נהנית מהם, שלא תטעו לרגע) אני משתדלת מדי פעם גם לפנות מקום בלב בעבור דברים למען הנשמה, כפי שכל אחד מאיתנו צריך וזקוק. כך אני מאמינה בכל ליבי, וכך אני משתדלת לחנך את אפרוחית שלי.
תחום בעלי החיים ורווחתם הוא התחום ה"רוחני" יותר אצלי, כזה שתמיד היתה לו פינה ענקית וחמה בלב שלי.
בצעירותי, עת הייתי רווקה חופשיה כציפור, הייתי פעילה אקטיבית למדי בנושא. התנדבתי באופן שוטף בעמותת "תנו לחיות לחיות" ואספתי מהרחוב כלבים וחתולים רבים אינספור כשכולם זכו מאוחר יותר לבתים חמים, בעיקר הודות לעמותת "S.O.S". לא מעט פעמים במהלך התקופה הארוכה ההיא נאלצתי לסכן את עצמי ואפילו לעבור על החוק ע"מ להציל בעל חיים במצוקה, אבל תמיד הרגשתי שהמטרה קידשה את האמצעים ואני מודה שהייתי חוזרת על כל מעשה כזה שוב-לו הייתי עומדת בסיטואציה.
היום-כשאני כבר אמא ומתפרנסת כעצמאית בתחומי, אין לי את האופציה, הכסף או הזמן להתנדב בצורה פעילה. כך אני מוצאת את עצמי עושה את המעט שאני יכולה כרגע, במגבלת האפשרויות, לעזור ולהגביר את המודעות בארץ: אם בפייסבוק (ויעידו על כך חבריי הרבים שהקיר שלהם "מופצץ" מדי יום במודעות רבות על חלכאי ונדכאי עולם ההולכים על-ארבע), אם במדיות השונות בהן אני כותבת, ואם באופן עקיף-הנושק למקצוע שלי, בהרצאות בהן אני מרצה ודואגת להקדיש ולחדד את סוגיית תעשיית הקוסמטיקה והניסויים בבע"ח.
אז מה עושה אמא חד-הורית במסגרת האופציות הדלות הקיימות לפניה?
את המעט שהיא יכולה לעשות: הולכת ומאמצת כלבון מחמד מעמותה. מדוייק יותר יהיה לומר שסבב האימוצים החל לפני כעשור, כשעוד הייתי נשואה והחזקנו בבית שלושה כלבים גדולים+חתול: "שנפסי" הדלמטי האהוב היה היחיד שקיבלתי במתנה; את "סימבה" הגולדן הנוירוטי אספנו ביום סערה מנתיבי איילון ואת "שילה" הבוקסרית הנאווה (הלוא היא היא "יפותו" האלמותית, שעל שמה נקראה הבלוג הזה) אימצתי מכלביית רמלה כשהיתה עדיין גורה. גם "נענע" חתול האשפתות המרושע נאסף באופן מפתיע מנתיבי איילון בעודו גור יונק (נדמה לי לעיתים שהכביש הזה הוא סוג של פח זבל לחיות מחמד המושלכות ע"י אנשים "טובי לב").

אפרוחית וה"עדר": למעלה-לזכר חברים יקרים וזכרונות מתוקים, למטה-לחיי חברים חדשים ועתיד מלא חיוכים

אבל מאז מאז חלפו השנים, שלושת הכלבים הסתלקו לעולם שכולו טוב ואני נשארתי בדד, עם תינוקת כבת שנתיים שהיתה רגילה ליצורים שעירים וגדולים להניח עליהם את הראש, ועם חתול מרושע שהיה רגיל להתעמר ב"אחיו" הגדולים והנבחנים.
היה לי ברור שהכלב הבא שלי יהיה כלב עמותה ולא כזה שאשלם עבורו כסף בחנות מפונפנת. העדפתי גם שלא לחכות זמן רב מדי לאחר מותו של "שנפסי" (שמת בגיל 15 המכובד לבני מינו) והחלטתי "להכות בברזל בעודו חם". ידעתי שיהיה לי קצת יותר קשה להסתדר לבד-גם כלכלית וגם פרוצדורלית, אבל נוכחות כלבית חסרה לי מאד בבית והיה לי חשוב שאפרוחית תרוויח מהעונג של לגדול לצד חבר על ארבע.

אפרוחית וחברים על ארבע מכל סוג וצבע: כמה כיף זה למשמש חבר עם זנב...

את "באלו" מצאתי דרך הפייסבוק. החלטתי ביני לביני שאני רוצה נקבת בוקסר, כמו "יפותו" נוחה עדן, ולכן חיפשתי כלבה דומה בין דפי העמותות השונות. באחד הימים, נכנסתי לדף הבית של עמותת "צב"ח באר שבע" ונתקלתי בתמונה של בוקסר לבן ויפהפה. הוא אמנם היה זכר ובאר-שבע היתה לגמרי מחוץ לתחום הגיאוגרפי, אבל הגורל נחתם.
זו היתה אהבה ממבט ראשון ואני ידעתי מאותו רגע מקוון ומכונן, שהכלב הזה יהיה שלי.
למרבה האירוניה, דווקא העובדה ש"באלו" היה שייך לעמותה מאיזור הדרום, (רחוק מאד מאיזור השרון בו אנו מתגוררות) חיזקה את הרצון שלי לנסוע במיוחד ולאמץ משם. אזור דרום הארץ ידוע לשימצה בבעיית בעלי החיים המשוטטים שבו, המודעות לריווחת בעה"ח שם בחיתוליה ומרבית הכלביות וההסגרים מהווים את התחנה האחרונה של מרבית הכלבים שאיתרע מזלם להגיע לשם. בליבי ידעתי שההחלטה לנסוע ולאמץ דווקא משם-היא ההחלטה הראויה.
וכך, לפני שנה בדיוק, ביום סגרירי וגשום ואחרי שתיאמתי מולם בהתרגשות את פרטי האימוץ, נסעתי להביא את בן המשפחה החדש שלנו. כחוש, אכול זנב ועם קולר אליזבתני (בשל ניתוח ברגל שעבר), אבל עם קיפצוץ תזזיתי בלתי פוסק האופייני כל כך לגזע שלו, קיבל את פני כלבנו החדש-"באלו".
בדרך חזרה הביתה, לא הפסקתי להציץ במראה האחורית לעבר גוש המרשמלו שישן במושב האחורי שנת ישרים. באותו יום אפרוחית חזרה מהגן להפתעה מקפצת שכולה ליקוקי אהבה ואסירות תודה. אפילו "נענע", חתול הגיהנום חיכה לנו ליד דלת הכניסה, כאילו ידע לנחש שהחבר החדש שלו מחכה מצידה השני.
ו"באלו"? "באלו" הרגיש בבית מהשניה הראשונה ואץ לו בשמחה למרבץ שחיכה לו, כאילו היה בן בית מזה שנים על גבי שנים.

מצא את ההבדלים: מימין-"באלו" עם אפרוחית ביום הראשון להגעתו, משמאל-שנה אחרי ו-10 ק"ג יותר בתוספת אינספור שעות שינה מופלאות...

אז אם לפעמים אני חופרת לכם בפייסבוק יותר מדי על בע"ח שמשוועים לבית, עשו טובה, גלו סבלנות בבקשה.
פתחו את הלב, אמצו גם אתם בעל חיים נטוש מעמותה ותזכו בחבר על ארבע ובאהבת אמת. ואם אינכם יכולים לאמץ-אנא שתפו והפיצו. אין לכם מושג כמה מהם ניצלים וזוכים לבתים חמים בזכות ההפצות הללו. הנה, תראו את "באלו"....

כתבו אלי:yaelmakeup09@gmail.com
לאתר שלי

milkysmile

In Kitty we trust!


(או...פוסט "Offtopic" משופם במיוחד)
זה הרי לא סוד מדינה כמוס שאני לא בחורה שפויה במיוחד. אבל מבין מגוון הפסיכוזות השונות, קיימת אחת גדולה ומהותית שכבר הוזכרה כאן באי-אילו אופנים: החיבה הגדולה ל"הלו קיטי".
האובססיה החלה לפני כשמונה שנים והופכת למטרידה יותר ויותר ככל שחולף הזמן. עצם גיחתה המופלאה של אפרוחית לאוויר העולם לפני כארבע שנים רק נתנה משנה תוקף וגושפנקא לעניין-הקטנה נדבקה בחיידק אף היא, ומאז שתינו ממריאות יחדיו אל עבר הקשת בענן הקאוואיי מייד אין ביג אין ג'פאן.

לא זוכרת איך הם הגיעו אלי, אבל עד למוסף "סגנון" של "ידיעות אחרונות" הגעתי בגלל הטרפת...

אוצרות הקיטי היקרים לי עלי אדמות (מימין למעלה ובכיוון השעון): 1. אפרוחית, ילדתי ואהובת נפשי בשמלת קיטיות של H&M וכפכפי סברובסקי "קאסטם מייד" 2. פודרת ה"קיטי קוטור" במהדורה מוגבלת של "מאק" 3. הקעקוע הראשון של קיטי שנעשה מיד לאחר הולדתה של אפרוחית 4. הקעקוע השני והמושקע שציירתי בעצמי עם הכוכבת במרכז 5. שני אקססוריז הורסים של "טרינה טרנטינו" מקולקציית השת"פ שלה עם המותג 6. ציור הקיר בחדרה של אפרוחית, פרי מכחולי 7. כפכפי ה"קאסטם מייד" שהזמנתי בעבורה ובעבורי
(*את כפכפי ה"קאסטם מייד" ההורסים ניתן להזמין און-ליין כאן)

אי לכך ובהתאם לזאת, לא היה קץ לשמחתי עת שמעתי שהמותג עושה עליה רשמית לארץ בקיץ האחרון. מכיוון שלדאבוני פספסתי את השקת החנות הראשונה שבקניון גבעתיים (מה שלא הפריע לי לפקוד אותה מאז אין ספור פעמים), שמחתי עד מאד לקבל הזמנה להשקת החנות החדשה הנוספת של המותג בארץ, בראשל"צ (כן, כן-עד שם הסכמתי לנסוע, תארו לכם). ומכיוון שיום הולדתה של האפרוחית חל כיומיים בלבד לפני כן, חשבתי לנצל את ההזדמנות ולעשות לה הפתעת אחה"צ של כיף.
אבל, בטרם אגלול בפניכם את הרפתקאות אותו יום, למאותגרי המותג, סקירה קצרה על החתולה הכי מפורסמת בעולם.
"הלו קיטי" המותג, פרי עיטו של המאייר איקוּקוׁשימיזוּ, נולדה ב-1.11.1974 בטוקיו-יפן לאביה הרוחני, תאגיד "SANRIO" אדיר המימדים החולש, רובו ככולו, על אחוז ניכר ממותגי האנימציה החזקים ביותר במזרח הרחוק כמו "My Melody", "Charmmy Kitty", "Little twin stars", ועוד.
קיטי הדמות, מאידך, היא למעשה ילדה ילידת אנגליה. היא חיה בלונדון עם משפחתה: אביה ג'ורג', אמה מארי ואחות תאומה וביישנית בשם מימי. היא תלמידת כיתה ג' ומשקלה שווה ערך לכ"שלושה תפוחים". היא מתוארת כסקרנית, נדיבה, טובת לב וחברותית ותמיד מוקפת בחברים.
המפץ הפריצתי הגדול של החתולה מחוסרת הפה (מה שעורר לפרקים את זעמם של זרמים פמיניסטים שונים שטענו שיש פה משום רמיזה בוטה לכניעה נשית, האופיינית לתרבות היפנית הפטריארכלית) אירע למעשה רק בשנות השמונים.
מאז התייבשו הרבה מאד פנטונים בספר דברי המנגה היפני והדמות הפכה למגה-סופר-סטארית ברחבי העולם. בעשור האחרון אף נטלה חלק בשת"פים למכביר עם מותגים וחברות מסחריות אחרים (כמו רשת "ספורה", חברת האיפור "מאק", מותג "טוקידוקי" האיטלקי, מעצבת האקססוריז טרינה טרנטינו ועוד), דבר שהגדיל את פלח המכירות שלה, המדווח רשמית ע"י התאגיד כמחזור מכירות עולמי ואסטרונומי של כחמישה מיליארד דולרים (!) מדי שנה.
בשנת 2009, במלאת 35 שנים למותג וכמחווה לחתולה הכי מפורסמת בעולם, התקיימה תערוכת רטרוספקטיבה ססגונית בארה"ב בשם "Three apples exhibition" בה השתתפו אמנים מודרנים ידועים ושונים אשר נתנו, כל אחד, את פרשנותו האינדבידואלית לדמותה של האייקון.

הכרה בינ"ל ושת"פים בלתי פוסקים, מימין למעלה ועם כיוון השעון: שני שערים משנת 2011 של "ELLE טאיוואן", כרזת השת"פ של המותג עם המותג "טוקידוקי", קולקציית האיפור המשותפת עם "מאק" מלפני כשלוש שנים וכמה משמלות המעצבים שעוצבו בהשראתה, שלושה הדפסים מתערוכת הרטרוספקטיבה ליום ההולדת ה-35 למותג.

אם כן, אפרוחית ואנוכי שעטנו באחה"צ קר וגשום אל עבר החנות החדשה שבמתחם ה"סינמה סיטי" שבראשון לציון לקבלת פנים חתולית וחמה. החנות גודלה כגודל אחותה שבגבעתיים לערך, והיא מכילה את אותו מבחר נאה וגדול של מוצרים. המקום גדוש מקיר לקיר (מילולית, כפי שתראו בתמונות) באינספור מוצרים. החל ממוצרי בית-כמו אביזרי אמבטיה וכלי אפיה, דרך אביזרים דקורטיביים-כמו שעוני קיר, מיכלי וקופסאות אחסון ובובות פרווה ועד לאקססוריז שונים-החל מתכשיטים וכלה בתיקי נשיאה כאלה ואחרים, ואפילו מזוודות נסיעה. גן עדן של ממש למעריצות שרופות שכמותי.
רמת המחירים איננה זולה והיא נקבעת ע"פ דרישות המותג הבינ"ל, כפי שמקובל במותגים גדולים אחרים בסדר גודל הזה (אגב, מנסיוני, גם בחנויות המותג בחו"ל מוצרי "סנריו" נחשבים למוצרים יוקרתיים וטעות נפוצה היא להשוות אותם להעתקים הזולים שמגיעים באלפיהם מהמזרח הרחוק ומתומחרים, בהתאם, כזולים יותר).
אפרוחית פיזזה בחנות כדבורה המלקטת צוף, בעודה מנצלת את שובר המתנה שקיבלה על כל דבר שעינה נחה עליו. ואילו אני, בהיותי המבוגר האחראי (יה, רייט!), נאלצתי לרסן את תשוקותיי ל"הרים" את כל החנות ולצאת בריצת אמוק לעבר החניה. כך הגענו אל הקופה כשבאמתחתנו ערימה קטנה ונאה של מוצרים-מרביתם עבורה, קצתם עבורי.

אינסייד אינפו על החנות החדשה-משמאל: אפרוחית העולצת ליד הקופה. תנו לה בכפיים, חלק מהתמונות בקולאז' הזה היא צילמה במו ידיה הקטנות!

אוהב מתנות יחיה, וכמה שיותר! משמאל: חותכן עוגיות תלת מימדי, תבנית לפנקייק, כתר ושרביט לנסיכה הקיטית וגם עפרון ומחזיק מפתחות (שחסר בצילום). מימין:תיק נשיאה לאיפור המתלבש על מזוודת טרולי, כי גם לאמא מגיע!

את אחה"צ האקסטתי סגרנו יחדיו, עייפות ומדושנות עונג במסעדת "מוזס" שבמתחם (שאגב-הצטיינה בשירות אדיב ומחוייך והפתיעה אותי לטובה בהיותה ידידותית עד בלי די לזאטוטים). וככה, בעודה בולסת את מנת השניצל והצ'יפס המסורתיים בעצלתיים, ליכסנה אפרוחית מבט אל השקית המצויירת שנחה לה על הספות וסיננה מבין שפתיה הזערוריות מבלי להתבלבל: "אוף אמא, למה לא קנית לי את התחפושת של קיטי? כל כך רציתי גם אותה...".
אללי, איטס נבר אינף!
צ'או-מיאו...

מימין: אפרוחית ב"מוזס", בוהה בהשתאות בצ'יפס המחייך אליה בחזרה מן הצלחת, משמאל:כמה ימים מאוחר יותר, בחגיגת יום ההולדת בגן-אפרוחית ועוגת הענק בצורת....קיטי, אלא מה?!
(**עוגה מעוצבת באהבה גדולה, כפי שהזמנתי לאפרוחית, ניתן להזמין כאן)
כתבו אלי:yaelmakeup09@gmail.com
לאתר שלי

milkysmile