Search This Blog

About me (A.K.A-"Yafutoo")

My photo
ISRAEL, Israel
בוגרת "שנקר" במגמה לעיצוב אופנה. מאפרת משנת 97', מתוכן ארבע שנים בחברת "מאק". כיום פרילאנסרית בתחום האופנה והביוטי, ניהלה במשך כשלוש שנים את פורום איפור וציור גוף ב"תפוז" ומשמשת ככתבת עצמאית בפורטל הלייף-סטייל האינטרנטי של "הארץ"-"אונלייף" ובעיתון "גו סטייל". מכורה קשות לבלולה, הבת שלה, ל"הלו-קיטי" ולנעליים-רצוי של "פראדה" ו"מיו-מיו", אקססוריז מטורפים, בגדים מיוחדים וכמעט כל דבר שקשור לאופנה ולסטיילינג.

Tuesday, March 20, 2012

מדור "על הסכין, פוסט מורחב 11#



*כל הכתוב לעיל מבוסס על חוות דעתי האישית בלבד-אין בו משום פרסומת סמוייה, המלצה צרכנית גורפת או השמצה כלשהי. אני עושה כמיטב יכולתי לתת חוות דעת מקצועית ומשוללת דעות קדומות עד כמה שניתן על מנת לאפשר לכם, יקיריי, לגבש החלטה אישית לגבי טיב וכדאיות המוצרים.

מוצרי האיפור נבחנים ע"פ מדדים כלליים וקבועים: צורת האריזה ואסתטיות המוצר; נוחות השימוש; רמת המחיר; עמידות המוצר; ריכוז הפיגמנט (color pay-off) וכן עניין ה"CRUELTY FREE" (ניסויים בבע"ח עם כל המשתמע מכך). מוצרי הטיפוח נמדדים ע"י מדדים דומים: צורת האריזה ואסתטיקה חיצונית; נוחות השימוש; רמת המחיר; יעילות ואפקטיביות המוצר לאורך זמן.
**בשל התגליות אותן גיליתי לאחרונה בנושא הניסויים בבע”ח, מורכבות העניין ופתלתלותו אני מייעצות לכל קוראי לקרוא בעיון את הטור המפורט הזה ולהסיק את מסקנותיהם האישיות. אני אישית נשענת על PETA כמקור אמין עד כמה שניתן לדבר.
***בהקשר לנאמר לעיל, פורסמה בשבוע שעבר כתבה על תביעה ענק, ייצוגית וראשונה בארה"ב, בגין הטעייה לכאורה של קהל הלקוחות בנושא ניסויים בבע"ח בתעשיית הקוסמטיקה. שלוש החברות הנתבעות הן "אסתי לאודר" (המשווקים בארץ), וכן חברת  "מארי קיי" ו"אבון".

וכעת, לעניינינו...


"קרליין”
חברת “קרליין" הוותיקה עוברת בשנתיים האחרונות מתיחת פנים ומיתוג מחודש. לא עוד תדמית עממית, מפוהקת ולא זוהרת במיוחד שכולנו התרגלנו לשייך לה. נדמה כי החברה מכוונת הפעם לא רק ללקוחות "מן השורה", אלא גבוה יותר, לקהל יעד מקצועי לכאורה, תוך שאיפה למתג את עצמה כחברה יוקרתית לכל דבר.  
השינוי הראשון והדרסטי שעשו בהנהלה היה למנות מאפר ראשי אשר ישמש כדובר החדש של החברה ויוביל את המהפך התדמיתי. אל הנעליים הללו נכנס בטבעיות המאפר ומעצב השיער המוכשר והוותיק עומר אסף. "קרליין" אף השכילו למנף את המינוי החדש בחזית האינטרנטית ופתחו דף פעיל ואינטראקטיבי בפייסבוק. בד בבד הם עומלים על רענון הליין הישן במוצרים חדשים, מגוון פורמולות חדשניות ומארזים אסתטיים ואיכותיים יותר למראה. ניכר כי כל המאמצים מתרכזים לכדי נסיון ליצור חוויית קניה חדשה ושונה שתנער את האבק מהמותג המנומנם.וקטנה אחת, לפני תחילת הביקורת עצמה, בנושא ריווחת בעה”ח וההקשר לחברות הישראליות:
 
"קרליין", כמו גם חברות ישראליות אחרות, מצהירים כי מוצריהם לא נוסו על בע”ח. ההצהרה מבורכת כשלעצמה, אם נתעלם מהעובדה הבעייתית אותה כבר הדגשתי בטור הזה: כיוון שאין חוק ישראלי בנושא, החברות הישראליות רשאיות להצהיר ככל העולה על רוחן, איש איננו אוכף את העניין. זה חלילה לא אומר שהדבר איננו נכון, פשוט אין דרך לוודא את הדבר לאשורו. נקודה מהותית שאני חושבת שכדאי שהקונה הפוטנציאלית והמצפונית תהיה מודעת לה, בבואה לרכוש מוצרי קוסמטיקה תוצרת הארץ.

“Color Nails”-
לק לציפורניים
ליין הלקים עבר אף הוא, בהתאם, שפ"צור מהותי, ואל הגוונים הבנאליים והפופולאריים שקיימים כמעט כמעט בכל חברה הצטרפו כאלו אדג'יים יותר, בדומה לחברות הלקים הייעודיות תוצרת חוץ. שמחתי להתנסות בלק חאקי-ירקרק וסופר טרנדי, שמספרו 380#. 
בכדי לתת לו את מירב הסיכויים האופטימליים למשוב מהימן-נטלתי אותו איתי לסלון הציפורניים החביב עלי בביקור השבועי שלי, שם הניחה לי אותו מישהי מיומנת, כנאות, כשמתחתיו שכבת בסיס ומעליו “טופ קואוט” כנדרש.הלקים מיוצרים, ע"פ הכיתוב בתחתית הבקבוק, ע"י חברת “שיק” הישראלית; במבט ראשון עיצוב הבקבוק מזכיר בצורתו את הלקים של “שאנל”. הוא ריבועי וכך גם הפקק, אם כי כבר כאן נתקלה המורחת שלי בבעיה מהותית: בניגוד לפקקים של "שאנל" אשר נשלפים החוצה ומותירים ידית גלילית קטנה המחוברת למכחול המשיחה-בלק הזה הידית היא כמות שהיא, מה שהקשה עליה את האחיזה והסתיר לה את עבודתה תוך כדי המריחה. המברשת עצמה עבה ואיכותית, ומזכירה את המברשות של חברת O.P.I, אשר מאפשרות כיסוי מקסימלי של שטח הציפורן במשיחה אחת; הגוון המתקבל במריחה ראשונה איננו אטום לחלוטין ובכדי לקבל את מלוא האפקט הקרמי של הצבע יש צורך בשתי שכבות. הצבע הספציפי מהמם ויוצא דופן והתוצאה ב-24 השעות הראשונות היתה מרשימה למדי. 
אפעס...לאחר פחות מיממה התחילו הצרות. הלק התחיל להתקלף בשבבים לא מחמיאים- לא בצ'יפים אקראיים בשולי הציפורן, אלא בחתיכות גדולות למדי. יומיים מאוחר יותר נראו הציפורניים שלי כשל כובסת קשת יום מפרברי בולוניה-לא היתה ציפורן אחת בה נותר הלק בשלמותו; מחיר הלק המומלץ לצרכן, שלא בעת הנחות מותג-39.99 ש”ח. 
סיכומו של עניין-אכזבה גדולה, וחבל. הגוון מאד נשא חן בעיני...

 אימג' מהמם, מוצר מאכזב למדי-הלק החדש של "קרליין"

Ink Liner”-אייליינר טוש עמיד
מדובר בטוש אייליינר עמיד, חברק חדש בליין המוצרים. הטוש מגיע בארבעה גוונים-שחור, חום, כחול וסגול; מבנהו דומה למבנה גנרי של טושים הנפוצים בחברות רבות אחרות: ראשו עשוי שפיץ לבד מחודד וארוך המקנה לאפליקציה מידת דיוק מירבית ונוח מאד לתפעול; ניסיתי בהזדמנויות שונות בימי צילום הן את הגוונים החום והשחור, כמו גם באפליקציה על עצמי ונתקלתי בתופעה בעייתית משהו-בהנחה חוזרת ונשנית, על בסיס צלליות שונות, הטוש מתחיל לזייף ו"לגמגם". לא נתקלתי בתופעה הזו על עפעף חף מאיפור-עליו ציירו הטושים בחדות מרשימה; העמידות, בכל המקרים, היתה לחלוטין ללא דופי והם שרדו שעות צילומים ארוכות. גם בהסרה לא נתקלתי בשום קושי או בעיה מיוחדת (בניגוד לכמה תלונות שנתקלתי בהן על "הכתמה" של הפיגמנט והטמעותו בעור). מסיר איפור דו-פאזי נפוץ למדי עשה את עבודתו נאמנה ובקלילות; מחירו המומלץ לצרכן הוא 99.99 ש"ח לפני הנחות מותג אופייניות.  
במקרה הזה, אם כן, הביקורת שלי אינה חד-משמעית: לשימוש מקצועי, ממש לא. יש טובים ממנו בהרבה. לשימוש אישי-בהחלט עונה על הצרכים, במיוחד במבחן העמידות

 ביצועים סבירים, עמידות מעולה-האינקליינר של "קרליין"

 
ומילת סיכום עקרונית לסיום, להנהלת חברת "קרליין" ולאנשיה אשר מאחורי הקלעים ואשר עומלים קשה על החלת השינויים הללו: 
נוכחות אקטיבית בפייבסוק ואינטראקציה מקסימלית עם הגולשים, כמו גם יצירת קשרי עבודה הדוקים עם בלוגריות איפור פעילות, הינם בהחלט דבר הכרחי לשימור השם התדמיתי החדש שלכם. ייטב לכם להשכיל ולנהל את מערכות היחסים הללו ללא משוא פנים ובשקיפות ראויה. יצירת לחץ , גלוי או סמוי, על בלוגרים בכדי שיכתבו ביקורות מוצרים ללא דופי, כמו גם התערבות בוטה לכאורה, בפעילויות הפנימיות של הבלוגים עצמם, היא לדעתי, חציית גבול בעייתית של אמינות הכרחית, בלעדיה מהות יחסי ה”תן וקח” השבריריים עלולה להסדק. הטעות הגדולה ביותר של כל נותן שרות, ספק או חברה כלשהי, היא לצאת מנקודת הנחה שהלקוחות שלה חסרי הבנה ותמימים, שלא לומר, מטומטמים.....Just saying


מברשת “קבוקי” של “ביוטיקייר” 332#
אחת המברשות הפופולריות ביותר של החברה. מדובר ב"קבוקית" בעלת ידית בינונית העשויה משיערות סינטטיות. אם בעבר, “שיערות סינטטיות” רימזו על איכות קלוקלת של מברשת, הרי שהיום חל שינוי מהותי בנושא. עם עליית המודעות לריווחת בעה"ח ותעשיית הפרווה המושמצת, פותחו בעשור האחרון סיבים סינטטיים מצויינים (במקרה הזה מדובר בסיב ששמו "נטראפיל") שמגעם דומה ואף איכותי יותר משיער טבעי. כך גם עם המברשת הזו. גודלה הפיזי והקומפקטיות היחסית שלה מאפשרים נוחות עבודה ותפעול קלים למדי; סיבי המברשת רכים עד מאד ונעימים למגע על עור הפנים והיא מפזרת חומר באופן נאות ואחיד. ניתן בהחלט להשתמש בה לאפליקציות יבשות ורטובות כאחד, ולכן היא מתאימה כמעט לכל סוגי הפודרות (דחוסות ובתפזורת) וכן להנחת מייקאפים נוזליים וקלילים; מחירה לצרכן הינו 16 ש"ח בלבד והיא בהחלט מהווה תמורה נאותה ומצויינת לעלותה, מינוס יסורי המצפון הכרוכים בקניית מברשת משיער טבעי ותהיה על מקורותיו.  
ביג-ביג לייק!

קטנה, תמימה למראה ומרשימה-הקבוקית של "ביוטיקייר"


Rouge Pur Cutoure Glossy Stain Lip-Stain”-מכתים שפתיים של איב סאן-לורן
כבר טחנתי בטורים הללו עד לזרא את נושא הליפסטיינים החביב עלי עד מאד. למעשה, נכון לשנתיים האחרונות, זהו מוצר השפתיים האהוב והשמיש ביותר בתיק האיפור שלי-פרטי כמקצועי. אי לכך, שמחתי עד מאד לפגוש בנוסחא החדישה של אס”ל למוצר שכולנו מכירות כבר. 
המוצר עצמו מגיע במעין בקבוקון מהודר ומעוצב, אופייני למותג, עם ידית מתברגת שבקצה אפליקטור מזוות; האפליקציה נוחה למדי הודות לאפליקטור ועוצמת הפיגמנט המתקבלת על השפתיים מרוכזת עד מאד. מנעד הצבעים שבליין רחב (19 במספר) ו-וורסטילי ולמוצר יש ריח דומיננטי ואופייני למוצרי השפתיים של החברה (שאני באופן אישי מאד-מאד אוהבת); אני מודה שמצאתי את המרקם מוזר בתחילה. אי אפשר לתאר אותו כגלוסי לחלוטין, ומאידך הוא בהחלט איננו יבשושי כמו הטושים המכתימים של חברות אחרות. ה"רטיבות" יורדת לאיטה ובהדרגתיות ומשאירה אחריה הכתמה ברורה של הפיגמנט ע”ג השפתיים. לצערי, במקרה שלי, היא ירדה בצורה לא אחידה ונשארתי עם “טבעת מסגרתית” בשולי השפתיים שאני מאד לא אוהבת; מחירו לצרכן יקר למדי (שלא בעת מבצעים שונים)-180 ש"ח ולהזכירכם חברת "איב סאן-לורן" שייכת לתאגיד "לוריאל" אשר נמצא ברשימות השחורות של PETA.  
בהחלט יקבל אצלי צ'אנס נוסף, אם כי קשה לומר ש"עפתי".

 צבעוני, ריחני ומצודד לעיניים-מכתים השפתיים החדשני של אס"ל

מכחול אייליינר תלת מישורי 41# של OFRA

בהיותי מאפרת, נתקלתי כבר במברשות שונות ומשונות למשיחת אייליינר. מכיוון שהפעולה הפשוטה לכאורה הזו הינה למעשה מורכבת ודורשת מיומנות רבה, כמו גם טקטיקת הנחה מסויימת, כך ההעדפה למברשת ספציפית הופך לטבע שני. מאפר אשר רגיל להניח אייליינר עם מברשת מסויימת, יתקשה מאד לשנות את הרגליו לטובת אחת חדשה.  
אני הורגלתי להניח אייליינר-ג'ל באמצעות מברשת אלכסונית קטנטונת אשר חשבתי בזמנו שתיתן את היציבות הדרושה להנחה משורטטת דיה. אמנם התנסתי בכל מיני סוגי מברשות שונים ומשונים, אבל תמיד חזרתי אל הזוויתיות. 
לכן אני גם מודה שכשקיבלתי להתנסות את זו של OFRA התייחסתי אליה בסקפטיות מה. המבנה הארגונומי היה מוזר לי במבט ראשון ותהיתי כיצד ירגיש לי לעבוד איתה. בהזדמנות הראשונה שהיתה לי שלפתי אותה בחדווה להתנסות, ונדהמתי להיווכח בתכונותיה הנהדרות. 
מבנה המברשת הינו, כמשתמע משמה-היא שפיצית בקצה האחורי והופכת לבעלת שלוש פאות ההולכות ומתחדדות עד לחבק המתכת. המבנה הזה, מוזר ככל שיהיה מאפשר אחיזה יציבה מאד ומצאתי אותו קל לתפעול. המכחול עצמו עשוי שיערות איכותיות מאד המסתיימות בשפיץ דקיק, מה שמקנה יתרון באפליקציה מדוייקת עד מאד; מחיר המברשת-88 ש"ח (לפני הנחת מאפר) וניתן להשיגה אך ורק אצל המשווקים המורשים או באתר החברה; בעניין ריווחת בעה”ח-חברת OFRA מצהירה כי איננה מבצעת ניסויים בבע”ח , אך על אף שמקורה בארה”ב לא ניתן לאתרה באתר של PETA. לשיקול מצפונכם.  
מברשת מצויינת ומומלצת בחום רב.

 לוקחת בשתי ידיים ובעיניים עצומות-ה"מוזרה" של OFRA

זהו יקיריי, חפרתי לכם היום דייכם, אנטיל נקסט טיים-
טה-טה!

כתבו אלי:yaelmakeup09@gmail.com
לאתר שלי

milkysmile

Friday, March 16, 2012

כאחרונת עלובות הנפש...


(או..."מה הקשר בין "מארני" לחנויות יד שניה)


אין דבר שאני מתעבת יותר מאשר לחכות שמישהו "יעשה לי טובה”. אני שונאת לבקש טובות, לא טובה בלהתמקח ולבקש הנחות, לא אוהבת להשליך את יהבי על הלך רוחם וטוב ליבם של אנשים אחרים ובגדול מעדיפה לשמור לעצמי את גחמותיי ובלבד שלא להרגיש שאני מקבצת נדבות ונשארת אסירת תודה. בצעירותי מעולם לא עמדתי בתורים בכניסה למועדונים מבוקשים. במקומות בהם לא הכרתי נפש חיה שהיתה יכולה להקפיץ אותי לראש התור, הייתי מסתלקת תוך שניה בהפגנתיות. לדידי-בעלי המקום צריכים לחזר אחרי ואחרי כספי ולא להיפך. נראה לי מגוחך לחכות בכדי שיואילו בטובם לאפשר לי להכנס ולהוציא ממיטב כספי במקום.כל ההקדמה יפת הנפש הזו היתה רלוונטית מאד בעיני, כשציקצקתי בלשוני למראה עשרות הנשים ההיסטריות שהסתערו בזמנו על דלתות "H&M” עת הגיעו לארץ. ההמולה, הצרחות, אווירת השוק והדוחק גרמו לי לתחושת קבס גדולה. כולה בגדים, על מה ההמולה? גם מחר יהיה, לא? לא יכולתי להבין מה דוחף אנשים לעמוד בתור משעות הבוקר המוקדמות רק בכדי לקבל זכות ראשונים ולשים את ידם על פריט. אמנם, כעובדת "מאק" לשעבר, מילות הקסם "מהדורה מוגבלת" ו“פריטים מיוחדים וספורים" שארוזים היטב במעטפת טייטל נחשק של אושייה אופנתית לא היו זרים לי; חוויתי על בשרי (לעיתים פיזית) את השפעתם המיתית על נשים תאוות אופנה ואיפור שהסתערו על הקולקציות החד"פיות כאילו היו כיכר הלחם האחרונה במוסקווה של ימי חרושצ'וב. אל תבלבלו לנו ת'מוח עם מיתון, מחאה חברתית ושאר מרעין בישין-הרצון האנושי להיות ייחודי ומיוחד, כזה המחזיק בבעלותו פריט “נדיר” המייחד אותו והופך אותו לבעל סמל סטטוס כלשהו, הפך להיות פועל יוצא של תרבות הצריכה במאה ה-21.הרמת הגבה המזועזת שלי חזרה על עצמה גם בשת”פים של H&M עם "לאנווין" (אלבר אלבז) וקולקציית ה”פורח” המזוויעה ביותר של "וורסאצ'ה". הכל הרגיש כמו בועה אדירת מימדים של מכונת יח"צ משומנת היטב שעשתה את עבודתה נאמנה: ליצור בילד-אפ מטורף שיגיע לנקודת הרתיחה בשניית השקת הקולקציות בחנויות. ברם, אני נאלצת להודות רפות שעת הגיעו לאוזניי שמועות השת"פ עם "מארני" התגנבו, לראשונה בחיי האופנתיים, מחשבות כפירה לליבי: “או.. ."מילמלתי לעצמי מתחת לשפמפם "הנה קולקציה שאולי באמת שווה יהיה לעמוד בעבורה בתור".לאחר ששוחררו לרשת תמונות הדגמים כבר ידעתי בתוך תוכי שמדובר בסוס מנצח במיוחד, והפכתי ביני לביני בעובדה המבישה שאאלץ לוותר על עקרונותי הקשוחים בנושא. מאז ומתמיד חיבבתי את בתי האופנה האיטלקיים יותר מעמיתיהם ליבשת. הדגמים המרהיבים של “מארני” ובמיוחד הדפסי הרטרו השיק קלעו בול לנישת ה"אם היה לי מספיק כסף, אלו היו המותגים שהייתי רוכשת לעצמי", לצד אהובותי משכבר הימים-"מיו-מיו" ו"פראדה", להן נשבעתי אמונים עוד מלימודיי ב”שנקר”.וכך, לאחר שכל נסיונותי הדלים להשתחל לתוך רשימות ה-VIP (שזכו ל"זכות רכישה מוקדמת"+הנחה סלב נאה) נחלו כשלון חרוץ-מצאתי את עצמי, בבוקרו של פורים ועם אפרוחית אחת מחופשת לנסיכה (איפה קדמן כשצריך אותו ומי משיק קולקציה ביום חופש של הילדים???) עומדת, כאחרונת עלובות הנפש (לתפישתי עד כה), בתור שהשתרך לו בכניסה לסניף החדש שלהם בקניון ”שבעת הכוכבים".בכנות, ולהפתעתי הגדולה, החוויה היתה טראומתית הרבה פחות ממה שתיארתי וחזיתי בה בבעתה בטלויזיה. אולי היתה זו הקולקציה הספציפית ופופולאריות המותג לעומת קודמיו שדיברו פחות מבחינה מסחרית לקהל הישראלי, אולי מדובר במיקום החנות גיאוגרפית-אל מחוץ לגבולות ת"א ואולי אפילו חתך הגילאים שנדמה היה לי כבוגר יותר מהפעמים הקודמות הם אלו שתרמו לרוגע היחסי. כך או כך, כשהגענו ב-9:30 בבוקר (דלתות החנות נפתחו בעשר), התור לא היה ארוך עד מאד ומנה כ-150 נשים לערך. מלצריות מבית הקפה הסמוך עברו בין כולם וחילקו כוסות קפה הפוך בחינם. לא ניכרה כל אווירת דחיפות והיסטריה והוא נוהל ביעילות מירבית ע"י חיבלולים, מאבטחים ועובדי H&M שהסתובבו בין כולנו וענו לשאלות השונות. כל עשרים דקות הוכנסה קבוצה של כ-20 נשים אקסטתיות למתחם הסגור שחובלל בתוך החנות עצמה וכל קונה הוגבלה לפריט אחד בלבד מכל דגם. ממה שאני ראיתי, למעט טינאייג'ריות בודדות שגרפו מכל הבא ליד לתוך סלי הקניות, נדמה היה שהקניות מחושבות למדי

 לא אמרתי שלא היו פסיכיות בכלל...
 
על הקולקציה עצמה לא אכביר יותר מדי מילים כיוון שנכתבו עליה תילי ברחבי הנט. לדידי-העיצוב, עושר הבדים והגימור היו נהדרים והאקססוריז היו לא פחות ממופלאים. לו יכולתי לעמוד בעניין כלכלית, הייתי לוקחת אחד מכל אחד בוודאות. אמנם לא היה לי בראש וויז'ן וודאי של מה ארכוש והעדפתי לעשות את זה באופן ספונטני לכשאראה את הפריטים במו עיני, אבל אל הקופות הגעתי בתום עשרים הדקות הקצובות כשבידי חמישה פריטים נחשקים: זוג מכנסי שרוואל ממשי מודפס, זוג צמידים, זוג עגילים וענק מרהיב.

 שלי, שלי, שלי!!! מימין לשמאל: שרוואל המשי המופלא והתכשיטים


מהשניה שכפות רגלינו דרכו בקניון ועד הרגע שיצאנו את פתח החנות עברו כשעתיים בדיוק ואני יכולה לסכם את חוויית הקניה כמהנה וחיובית ביותר, כולל שיחות הסלון המשעשעות שניהלנו בינינו לבין עצמנו, אני וחברותיי שותפות הגורל לתור. בפנים ניתן היה בקלות לשמוע התייעצויות בנוסח “תעזרי לי שניה להחליט, מה כדאי מבין שניהם?” ו”איך המידה הזו תהיה לי לדעתך?” ולשמחתי לא חזיתי בשתי נשים המתקוטטות על אותו הפריט. לסיכומו של עניין-ניכר היה שהושקעו מחשבה ותשומת לב יתרה לסוגיות הלוגיסטיקה, אישו שנראה בעייתי מאד על סמך הפעמים הקודמות. בהחלט הורגש שהוסקו מסקנות והופקו לקחים ועל כך מגיע לחלוטין שאפו גדול להנהלת החברה בארץ. מה יהיה בשת"פים עתידיים? נחיה ונראה, אבל אין ספק שחוויית הקניה המצויינת שלי תגרום לי לשקול שוב בחיוב את ההגעה בשנית בעת אירועים כגון אלה.חבר'ה-Two thumbs up!!!

  ואם כבר התחלנו לדבר על הדפסי רטרו...

אל "שיינושקה" של יעלי הדר הגעתי ממש במקרה. חלפתי לא פעם על פני חלון הראווה המחוייך ושיחקתי במחשבה של להכנס ולהציץ להנאתי, אולי אפילו למצוא לי כמה פריטי "וינטאג'”, רחמנא ליצלן. אחחח....כמה קסמה לי מילת הפלא הזו...”וינטאג'”. הרי אין פאשניסטה ברחבי העולם, שמכבדת את עצמה ללא כמה פריטי וינטאג' שווים בארון. אם הן יכולות, למה לא אני? בעוונותי כי רבים, פריט הוינטאג' היחיד שהיה לי בארון הבגדים עד אז היתה חולצת פאייטים משגעת בצורת כנפי פרפר אותה רכשתי און-ליין ב-“ETSY”. רק השנה, ביום הולדתי, כארבע שנים (!) מאוחר יותר, אזרתי אומץ ללבוש. התגובות עליה היו חסרות תקדים.

אני רוצחת את עוגת היומולדת שלי, בחולצת הפרפר מהפאייטים...
 
  אפעס החשש שלי מחנויות "יד שניה" עדיין היה שריר וקיים. הדיסאוריינטציה המוחלטת שתקפה אותי עת פסעתי לתוך חנויות כאלה: גיבוב הבגדים, העושר הויזואלי על שלל הדפסיו והריח הכבד בילבלו את דעתי (כיאה לילדת ADHD שכמותי) והמסע הקצרצר אל ממלכתה הפסיכדלית של אליסה נגמר, כמעט תמיד, בבריחה מבוהלת החוצה.אבל “שיינושקה" היתה שונה במובן הזה, וזה בדיעבד מה שמשך אותי בסוף להכנס פנימה. ראשית, החנות מסודרת בצורה נעימה לעין: מעוצבת, מאובזרת באסתטיות ומשדרת חמימות בייתית ומזמינה. הביגוד מסודר ע"פ פריטי לבוש עונתיים, האביזרים מונחים על המדפים והתכשיטים ע"ג השולחן המרכזי שבחנות. שום דבר לא משדר אווירת "שוק שמעטסית" והריח הכבד שמאפיין לעיתים חנויות כאלו, פשוט לא קיים.תמהיל הביגוד והאביזרים כולל פריטים ישנים כחדשים למדי, אשר עוברים את בדיקתה הקפדנית של יעל. חלק מהביגוד עבר שיפצור, הרכבה מחודשת והתאמה מקומית ולא תמצאו סמרטוטים קרועים, מלוכלכים או חסרי ייחוד כלשהו. עת פישפשתי בעונג בין הקולבים שמחתי לגלות הדפסים שהחזירו אותי בנוסטלגיה אל ילדותי בשנות השבעים: הדפסי בדים אותם אני זוכרת את אמי לובשת ושמות של חברות אופנה ידועות דאז, מהן נהגה לרכוש. נכנסתי לחדר ההלבשה, בתדהמה ענקית, כשידי עמוסות בכמות מכובדת למדי של פריטי לבוש שמצאו חן בעיני עד מאד ושבנקל ניתן היה לטעות בהם שהם מהאינטרפטציות האחרונות של "זארה" או "מנגו" לקולקציות הרטרו של המעצבים הגדולים משבועות האופנה האחרונים.בסופו של דבר יצאתי מפתח החנות, לראשונה, כשבאמתחתי שלוש חולצות חדשות בעלות כוללת ותקדימית (באופן שערורייתי) של 150 ש"ח בלבד

 שכיות חמדה שיינושקיות, מימין לשמאל: חולצת משי בהדפסי פייזלי; חולצה בהדפס פסיכדלי האופייני לסבנטיז והפיפ טואוז המדהימות של "סטיב מאדן" שכמו נוצרו עבורה ונקנו באופן נבואי, כשבוע לפניה; חולצה נוספת בגווני אדמה+שרשרת+צעיף תואמים
 
מאז, אני מוצאת את עצמי פוקדת את החנות בקביעות, סתם לקשקש עם יעלי המקסימה, לראות מה חדש (תמיד יש) ולרכוש לי כמה פריטים בלי כאב הלב הכרוך בשבירת קופת חסכון. אני כעת, באופן רשמי, משוחררת מהחסימה הרגשית בנושא-ועל כך תודתי ליעלי...
שיינושקה", אוסטרובסקי 36, רעננה. בואו לבקר-שווה לאללה!

כתבו אלי:yaelmakeup09@gmail.com
לאתר שלי
milkysmile